תביעת רשלנות רפואית היא תביעת נזיקין, שבה תקופת ההתיישנות הרגילה היא 7 שנים. יחד עם זאת, קיימים מספר מנגנונים בפקודת הנזיקין ובחוק ההתיישנות, להארכת תקופת ההתיישנות.

חריג העובדות המהוות את עילת התביעה – במקרה בו נעלמו מהתובע חלק מהעובדות המהוות את עילת התביעה, כגון כאשר התובע לא גילה מיד לאחר ההתרשלות הרפואית הנטענת כי זו הסבה לו נזק, יתחיל מרוץ ההתיישנות מהיום בו גילה התובע את הנזק, בכפוף למגבלה של 10 שנים מיום המעשה או המחדל. במלים אחרות, אסור שיעברו בכל מקרה עשר שנים מיום המעשה או המחדל להם מיוחסת הרשלנות. אם לדוגמה אדם עבר ניתוח ביום 1.1.1995 ורק ביום 1.1.2000 גילה כי כתוצאה ממעשה או מחדל במהלך הניתוח נגרם לו נזק, עליו להגיש את תביעתו עד 31.12.2004.

חריג הקטינות – קטין עד גיל 18, שנפגע כתוצאה מרשלנות רפואית, גם במקרה של רשלנות רפואית במהלך הלידה ואף במהלך ההיריון, יכול להגיש את תביעתו לבית המשפט לא יאוחר מתום שבע שנים מיום הגיעו לגיל 18, דהיינו עד ליום הולדתו ה-25.

חריג הליקוי הנפשי – אנשים בעלי מוגבלות שכלית או ליקוי נפשי, זמני או קבוע – התקופה בה היו לקויים בשכלם או בנפשם לא באה במניין תקופת ההתיישנות.

(שני החריגים האחרונים גוברים על החריג הראשון. דהיינו, במידה שהתובע הוא קטין או לקוי בנפשו, ניתן להגיש התביעה גם לאחר 10 שנים מיום האירוע.)

בית המשפט העליון פסק, כי הרציונל לחריג הקטינות ולחריג הליקוי הנפשי נובע מכך, שבתקופת הקטינות, מחלת הנפש, או הליקוי השכלי, אין הקטין, החולה, או הלקוי מסוגל לדאוג לענייניו, אין הוא מבין בטיבן של פעולות משפטיות ואין הוא מסוגל לממש את זכויותיו המשפטיות או להגן עליהן. לפיכך אין מביאים בחשבון תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שבו אין לקטין, לחולה הנפש או ללקוי בשכלו מי שדואג לענייניו ועומד על משמר זכויותיו; ואין כזה זולת אפוטרופוס שמינה בית המשפט, אחרי שנמצא ראוי ומתאים לתפקידו. העובדה שיש מי שמשמש בפועל כאפוטרופוס – בין שהוא אפוטרופוס טבעי ובין שהוא אפוטרופוס למעשה – אין בה כשלעצמה כדי להבטיח לקטין או לחסוי הגנה על זכויותיו המשפטיות או להבטיח את מימושן. מכאן שגם בתקופה שבמהלכה משמש אדם בפועל כאפוטרופוס, בלי שבית המשפט מינה אותו, מושהה מרוץ ההתיישנות