תאונת עבודה הינה אירוע פתאומי, חד-פעמי, שניתן לאתרו בזמן. אולם, עובד יכול להינזק כתוצאה מעבודתו גם בעקבות רצף של פעולות יומיומיות, החוזרות על עצמן, אשר בכל אחת מאותן פעולות נגרמת נגרם נזק כלשהו לגוף, אפילו זעיר. בפסיקה פותחה, אפוא, תורת ה"מיקרוטראומה", המביאה לידי ביטוי הכרה בנזק שנגרם כתוצאה מהצטברות של אותן פגיעות זעירות.

בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין דב"ע מו/0-17 עמיצור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 100, נפסק כך:

"בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן העבודה), אשר כל אחד פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה… לשון אחר – לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך טפטוף טיפות מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את השני – יראו כתוצאה של הליך תחלואתי – לאו תאונה".

בפס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין דב"ע מח/0-77 מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 נקבע, כי המאמצים החוזרים חייבים להיות "זהים במהותם".

תורת המיקרוטראומה מאפשרת הכרה בנפגע עבודה, אשר לא נפגע באירוע תאונתי פתאומי, ואף בעובד אשר חלה במחלה, שאינה מפורטת ברשימה הסגורה של "מחלות המקצוע", אשר הינה תולדה של תנאי העבודה. לדוגמה, ב-דב"ע מז/0-128 פלדמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 225, בעניינו של רופא שיניים, הוכר כאב גב כמיקרוטראומה עקב תנועות סיבוביות של הרופא בכיפוף תוך כדי ישיבה.