חוק האחריות למוצרים פגומים קובע, כי יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר. החוק אינו חל על נזקים לרכוש שנגרמו כתוצאה ממוצר פגום.
חוק האחריות למוצרים פגומים קובע משטר של אחריות כמעט מוחלטת: אין זה משנה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן. אם נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב.
יצרן מוגדר בחוק האחריות למוצרים פגומים כ"אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם". בהגדרה זו נכללים גם כל מי שמציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או בכל דרך אחרת, יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ וספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו.
מוצר נחשב גם רכיב ואריזה של מוצר, מוצר המחובר למקרקעין ובנין.
נזק גוף מוגדר בחוק כ"מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי".
חוק האחריות למוצרים פגומים קובע, כי מוצר ייחשב כפגום אם מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף, או כאשר בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. עוד קובע החוק כי חזקה שהמוצר היה פגום, אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין.
כאמור, החוק קובע משטר של אחריות כמעט מוחלטת. קיים מספר מצומצם של הגנות שקבועות בחוק, אשר רק בהתקיים אחת מהן, תהיה ליצרן הגנה, מלאה או חלקית, מפני תביעה:
(1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסוים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן;
(2) לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד המוצר ברמת הבטיחות הסבירה ;
(3) המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו, והוא נקט באמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו, ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני הסיכון הכרוך במוצר;
(4) הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, וחשף עצמו מרצון לסיכון זה.
החוק קובע כי גם התרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, לא תהיה זו הגנה ליצרן. אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו. החוק מצמצם את ההגנות כאשר מדובר בנפגע שהיה בן פחות מגיל 12.
האחריות הכמעט מוחלטת ורשימת ההגנות הסגורה הקבועה בחוק האחריות למוצרים פגומים, מאוזנת באמצעות הגבלת שיעור הפיצוי שניתן לתבוע מכוח החוק. זאת, בדומה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שם חל משטר של אחריות מוחלטת. בחוק האחריות למוצרים פגומים נקבע, כי בחישוב הפיצויים לפי חוק זה בשל אבדן השתכרות ואבדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק. כמו כן, הפיצוי המקסימלי הנקוב בחוק בגין נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל) לא יעלה על חמישים אלף שקלים (סכום זה צמוד למדד ממועד קבלת החוק, בשנת 1981).
הגבלות נוספות שמטיל חוק האחריות למוצרים פגומים הינן ביחס לתקופת ההתיישנות ומועד הגשת התביעה: תקופת ההתיישנות של תביעה לפי חוק זה הינה שלוש שנים בלבד ממועד האירוע, במקום שבע שנים לפי דיני ההתיישנות הכלליים. בנוסף, לא ניתן להגיש תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים אלא תוך עשר שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן.
חוק האחריות למוצרים פגומים אינו חל על שורה של מוצרים: בהמות, עופות, דגים חיים, תוצרת חקלאית אחרת שאינה מעובדת; וכן אינו חל על נזק שנגרם מחוץ לישראל.
אין חובה להגיש תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים. ישנם יתרונות וחסרונות בהגשת תביעה לפי חוק זה. לעיתים כדאי יהיה להגיש תביעה דווקא לפי פקודת הנזיקין, למשל מכוח עוולת הרשלנות, הגם שתביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים תהיה "בטוחה" יותר, ויתכנו מצבים אחרים שבהם דווקא כדאי יהיה לנקוט בהליך משפטי לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, בשל היתרונות שמעניק חוק זה בכל הנוגע לחבות היצרן.
אם נגרם נזק גוף כתוצאה ממוצר פגום, יש לפנות אל עורך דין נזיקין על מנת לבחון עילת תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים או חוק אחר.
להבדיל מתביעה בגין נזק רכוש, שאותה ניתן להגיש זמן קצר יחסית לאחר התאונה, היות שאין צורך להמתין להתגבשות הנזק, תביעה בגין נזק גוף לא ניתן בדרך כלל להגיש סמוך לאחר התאונה, היות שעל הנפגע להמתין להתגבשות סופית של הנזק, כדי שניתן יהיה להעריך את מלוא הנזקים שנגרמו ובהתאם לתבוע פיצוי בגין כל הנזק. עם זאת, מומלץ לפנות אל עורך דין נזיקין מיד לאחר האירוע התאונתי, על מנת לזכות בליווי צמוד עד לשלב שבו תוגש התביעה. התנהלות נכונה של הנפגע החל ממועד הפגיעה עשויה לזכות אותו בהמשך בפיצוי המלא לו הוא זכאי.